מכירת חמץ

מהו איסור חמץ?

על פי ההלכה היהודית, אסור ליהודי להחזיק חמץ בבעלותו במהלך חג הפסח. התורה מצווה להשבית ולבער את החמץ בערב פסח – יום י"ד בניסן לפני חצות.

בפשטות, קיום המצווה של "השבתת החמץ" נעשה על ידי ביעור וכילוי החמץ מן העולם.

>> קראו גם על 'ביטול חמץ'.

יהודי המשאיר חמץ בביתו, אף על פי שאינו אוכל ממנו, עובר בכל רגע על שני איסורים: "בל יראה" ו"בל ימצא".

מהו חמץ?

חמץ הוא כל מאכל העשוי או המעורב בו אחד מחמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, שיבולת שועל, כוסמין ושיפון) שבא במגע עם מים ותפח.

דוגמאות לחמץ: לחם, פיתות, פסטות ועוד מאכלים רבים נוספים.

למעשה, כל מזון שאין עליו ציון מפורש של "כשר לפסח" עלול להכיל חמץ.

קראו בהרחבה:

• מהו חמץ?
• תקנת חז"ל לבדוק את החמץ
• ביעור חמץ – מהתורה ומדברי חכמים

חומרת האיסור

חמץ הוא אחד האיסורים החמורים ביותר בתורה.

החומרה מתבטאת בכך שהתורה אסרה לא רק את אכילתו והנאתו, כפי שמצאנו באיסורים אחרים, אלא אף עצם הבעלות עליו מהווה איסור.

חומרה זו היא ייחודית ולא קיימת באף איסור אחר בתורה.

ניתן לומר שרוב עם ישראל מקפידים לשמור על חג הפסח.

באופן רשמי, במדינת ישראל חל איסור על מכירת חמץ בחנויות במהלך הפסח.

הפתרון של מכירת חמץ

כדי להימנע מאיסור חמץ בפסח, ובמקביל למנוע הפסד כספי גדול בשל השמדת כל מאכלי החמץ (ביטול חמץ אינו מועיל לפי ההלכה לחמץ שאדם רוצה בקיומו), נהוג למכור את החמץ לגוי לפני חג הפסח.

כיצד המכירה פועלת?

למרות שהחמץ ממשיך להימצא בארונות הבית, על פי ההלכה, הוא אינו בבעלות היהודי, אלא שייך לגוי. לכן, אין בכך איסור "בל יראה" ו"בל ימצא".

התורה קובעת: "ולא יראה לך חמץ" – ולמדו מכך חכמים: "שלך אי אתה רואה, אבל אתה רואה של אחרים".

מה מכניסים לתוך המכירה?

• לפי מנהג חב"ד, ניתן למכור לגוי גם חמץ גמור, בניגוד למנהגים אחרים שבהם נמנעים מכך.
• גם כלי חמץ המלוכלכים בשאריות מזון נכללים במכירה.

הדברים שלא מוכרים לגוי

• מאכלים שיש בהם חשש תערובת חמץ אך אינם ראויים למאכל אדם, כמו תרופות – אין חובה למכור, אך ניתן.
• קטניות – למרות שמנהג האשכנזים הוא שלא לאוכלן בפסח, אין בכך איסור חמץ ולכן אין צורך למכור אותן.

מה עושים עם החמץ שנמכר לגוי?

✅ יש לרכז את החמץ במקום מוגדר ולסגור היטב את הארונות שבהם הוא נמצא.

✅ יש לסמן את הארונות באופן בולט: "מכור לגוי", כדי לזכור שבמהלך ימי החג החמץ אינו שייך ליהודי.

✅ מומלץ לנעול את הארונות שבהם מאוחסן החמץ במהלך הפסח.

חמץ במקום העבודה

מוכרים לגוי גם את החמץ הקיים במקום העבודה – במשרד, בחנות וכדומה.

גם מנהלי מוסדות נדרשים למכור את החמץ שנמצא בבעלות המוסד.

טופס מכירת חמץ

כדי למכור את החמץ, חותמים על טופס הרשאה, שבו ממנים את הרב לבצע את פעולת המכירה מול הגוי.

❖ בטופס יש למלא:

🔹 שם ופרטי יצירת קשר.

🔹 כתובת הבית.

🔹 פירוט מקומות החמץ בבית.

(אין צורך לפרט כל מקום באריכות – ניתן לציין: "מקומות החמץ בארונות המסומנים בבית", ולסמן אותם בפועל.)

אופן ביצוע מכירת חמץ

1️⃣ הרב נפגש עם הגוי ומציג בפניו את רשימת מאכלי החמץ של היהודים.

2️⃣ הגוי חותם על הסכם רכישה תמורת סכום כסף משמעותי, שאותו הוא מתחייב לשלם.

3️⃣ לאחר החג, במקום שהגוי ישלם את יתרת הסכום, הוא מחזיר את החמץ לבעלות היהודים.

הייחודיות של מכירת חמץ כפי מנהג חב"ד

אדמו"ר הזקן, בעל התניא ומחבר שולחן ערוך הרב, חידש יסוד גדול בדין מכירת החמץ שנקרא "ערב קבלן". נסביר את העניין בהרחבה.

כדי שמכירת החמץ תהיה רצינית, יש צורך בפעולה מוחלטת ואמיתית.

הבעייתיות בדרך הרגילה של המכירה

ישנן דעות בהלכה הסוברות כי קיימת בעייתיות במצב שבו לגוי אין מספיק כסף כדי לרכוש את החמץ של כל היהודים.

למרות שהגוי נותן מקדמה, ושאר הסכום נשאר כחוב, אם המוכר צריך לגבות את החוב מהגוי ואין ודאות שלגוי יהיה ממה לשלם, אזי המכירה לא תקפה ולא חלה מלכתחילה.

בלשון התלמוד מכונה הדבר "שהמוכר עייל ונפיק אזוזי". וכפי שפסק הרמב"ם (ספר קניין הלכות מכירה פרק שמיני הלכה א')

"המוכר שדה לחבירו באלף זוז ונתן לו מקצת הדמים והיה יוצא ונכנס ותובע שאר הדמים אפילו לא נשאר לו אלא זוז אחד לא קנה הלוקח את כולה אע"פ שכתב השטר או החזיק".

הפתרון של אדמו"ר הזקן

כדי לפתור את הבעיה, תיקן אדמו"ר הזקן להעמיד יהודי נוסף שיהיה ערב לתשלום – ולא סתם ערב, אלא "ערב קבלן".

ההבדל בין ערב רגיל לערב קבלן

✅ ערב רגיל הלוקח על עצמו ערבות עבור חוב, נדרש לשלם רק אם הלווה (בעל החוב) אינו מסוגל לפרוע את חובו.

✅ ערב קבלן, לעומת זאת, נכנס למעשה לנעלי הרוכש, כלומר מעתה המוכר אינו פונה עוד למי שחייב את הכסף אלא ישירות לערב הקבלן ואין לו צורך לנסות לגבות את החוב מהבעל חוב המקורי.

🔹 במקרה זה, הרב המייצג את המוכרים (כלל היהודים) גובה את התשלום בגין המכירה מהערב, ואין לו כלל צורך בגביית חוב מהגוי.

🔹כשהגוי רוכש את החמץ לפני הפסח, הוא משלם את התמורה במלואה עבור הרכישה באמצעות הערב ובכך המכירה חלה ותקפה ללא כל פקפוק.

כניסה למקומות המכורים בפסח

מן הראוי להימנע ולא להיכנס למקומות החמץ המכורים לגוי במהלך כל ימי חג הפסח.

זיכוי הרבים

הרבי עודד שכמה שיותר יהודים יזכו לקיים את המכירה בכדי שלא יכשלו חס ושלום באיסור חמץ "בל יראה ובל ימצא".

טבילת הכלים לאחר המכירה

שיטת הרבי מליובאוויטש ומנהג חב"ד שלא צריך לטבול את הכלים לאחר הפסח למרות שהם נכללו במכירה.

דוגמא של שטר הרשאה – מכירת חמץ

מצורף דוגמא של נוסח הרשאה שממנים את הרב להיות מורשה ולמכור את החמץ שבבית עם ביאור קצר להבין את תוכן ההרשאה עליה חותמים, עבור מכירת חמץ חבד.

אני החתום מטה, נותן כוח ורשות לרב_________ 

ועושה אותו שליח ומורשה במקומי למכור ולהשכיר, בעצמו או על ידי שלוחו ושליח שלוחו עד מאה שלוחים – { כלל בידינו שלוחו של אדם כמותו, פעולה שאני עושה בעצמי אני יכול למנות אחר שיעשה אותה עבורי}

כל מיני חמץ ותערובת חמץ וחשש חמץ שלנו הן הנמצא ברשותנו בכל מקום שהוא ו/או ביד אחרים או שיש לנו חלק וזכות בהם או שהם רק פיקדון ביד אחרים – { ממנים את הרב לבצע עבורנו פעולה ממונית – מכירה של כל החמץ שנשאר בביתנו}

וכן אנו מייפים כוחו שישכיר לנוכרי כל המקומות שחמץ מונח שם.{ בנוסף לחמץ אנו ממנים את הרב שישכיר לגוי את המקום כמו החדר או הארון שהחמץ מונח שם.

הסיבות שמשמכירים את המקום לגוי

1. כלל בידינו אם יהודי חב באחריות עבור חמץ שבביתו למרות שהוא לא שלו הוא עובר בבל יראה ובל ימצא, לכן משכירים לגוי את השטח כדי להסיר את אחריות היהודי.

2. ע"י השכרת השטח פועלים קניין נוסף לחמץ מה שמכונה בלשון ההלכה "קניין אגב"

ובזה אני מגלה דעתי שכל חמץ וחשש חמץ ותערובת חמץ השייך לי יימכר לנכרי בכל אופן שיהיה הן מצד שליחות והן מצד זכייה שזכין לאדם שלא בפניו

וכן ביד השליח למכור החמץ האמור לעיל בכל מחיר שירצה לפי חוות דעתו ויהי ממכרו קיים ותהא ידו כידינו ועשייתו כעשייתנו ופיו כפינו.

יהודי שעשה את המכירה אבל ממשיך לאכול מהחמץ בפסח האם נחשבת המכירה לגביו?

מצינו שיטות בפוסקים:

דעה ראשונה: אדם שבמהלך ימי הפסח לוקח מהחמץ שמכור לגוי, על ידי פעולה זו הוא מבטא שלא מאמין במכירה.

ממילא אין גמירות דעת ומתגלה למפרע שכבר בתחילה המכירה לא חלה.

בהתאם לכך החמץ נחשב ברשות היהודי לעניין כך שעובר בכל רגע על איסור וכמו כן לאחר הפסח החמץ אסור בהנאה.

דעה שנייה: למרות שהאדם במהלך ימי החג לקח מהחמץ שמכור לגוי, אכן יש פה גזל הגוי, אבל המכירה עדין שרירה וקיימת.

כלומר היהודי במהלך ימי הפסח עבר על איסור גזל אבל הוא לא עובר על איסור "בל יראה ובל ימצא".

פסיקת הרבי מליובאוויטש

הרבי מליובאוויטש עודד ובקש מהחסידים לפעול שכמה שיותר יהודים יקיימו את המכירה כדת וכדין, אפילו יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות ומגדירים את עצמם כלא דתיים.

הרבי נימק את דבריו בהתאם לגישה השנייה שהזכרנו קודם, שגם יהודי שלצערנו יאכל חמץ בפסח ויעבור על איסור האכילה, אבל עדין בכך שהוא יבצע מכירה הוא ינצל מהאיסור "בל יראה ובל ימצא".

אמנם בעת לקיחת חמץ מהארון יהיה גזל הגוי, אבל עובדה זו לא תבטל את המכירה שהיא אמיתית על פי ההלכה.